יעל אזולאי מנכסת חלקים מתוך סצינות קולנועיות , מתייחסת אליהם והופכת אותם לעבודות וידיאו עצמאיות ואותה לבעלת תפקיד. הוידיאו בעיניה הוא מרחב שמכיל את הזמן, וכך היא בוחרת רגע שנראה לה חשוב יותר מרגעים אחרים בסצינה הקולנועית, ויוצרת בו.
שם התערוכה פידליו מתייחס למילת הקוד שאומר השחקן טום קרוז בסרט עיניים עצומות לרווחה, (סטנלי קובריק, 1999) כדי להיכנס למסיבה פרטית אשר הנוכחים בה עירומים וזהותם מוסתרת תחת מסכות. עשיית הסרט אשר מדבר על תשוקות לא ממומשות וופנטזיות מיניות של זוג נשוי, חפפה לפרידה של זוג השחקנים שהיה נשוי גם במציאות.
בעבודות הוידיאו המוקרנות בתערוכה בלופ, אותו טקסט שהאמנית דוברת, ואותה פעולה שהיא עושה, חוזרים שוב ושוב, מנציחים את הרגע והופכים אותו לבעל מעמד איקוני. אך החזרתיות על הרגע המכונן, גם מעקרת את הסצינה מכוחה ויוצרת תחושת החמצה אשר מחדדת את הפער בין המציאות לקולנוע\ לוידיאו \ליצירה.
בין הסרטים והסדרות אליהם מתייחסת אזולאי: חלום אריזונה, עיניים עצומות לרווחה, כשהארי פגש את סאלי .
יעל אזולאי
ילידת 1984, חיפה. סיימה את לימודי התואר הראשון במדרשה לאמנות בית ברל (2010) . אצרה והשתתפה בתערוכות קבוצתיות והציגה תערוכת יחיד ראשונה ב2014.
לומדת בתוכנית לתואר שני באמנות ב- School of VIsual Arts, ניו יורק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה