יום רביעי, 26 בנובמבר 2014

להתראות מילים \ רותם מנור

פתיחה : 05.12.2014    נעילה : 28.12.2014

רותם מנור מציגה בחלל שישי ראשון דימויים שראשיתם התבוננות עמוקה ואחריתם שיבוש ואי תקינות. השיבוש בעבודותיה מתחיל כ-  Ready Made  של באג זמני במצלמה,  וממשיך כציור נוף שביטל את קו האופק והפך לאנכי או כקיר צבוע שהוא גם מרחב פיסולי ובו בזמן  פיסת שמיים. 

מנור חשה אי נחת משטיחותו  המגבילה של מדיום הציור, ולכן פולש הציור שלה אל תוך החלל, מהדהד את עצמו דרך מדיומים נוספים ומשאיר סימנים של היפוך. השיבוש וההיפוך ממסכים את המציאות, מערערים עליה, ובמקביל מייצרים קודים חדשים להתבוננות בה. צילומי נופים מתורגמים לחומר ולטקסטורה ,  מתרחקים מן המקום הממשי בו צולמו אך טעונים בו.  חתיכות של שמיים שצולמו במצלמת טלפון במהלך היממה, הופכות לריבועי צבע. 

עבודותיה של מנור כמו דוגמות את החומר ממנו עשוי העולם ומגדירות אותו כמרחב להמלט אליו. אוצרות הטבע - מחצבים, אבנים, קווי אופק, מים ושמיים , מוכנסים אל תוך החלל ויוצרים תפנימים תנועתיים ומוקטנים של עצמם , מאורגנים בסדר חדש. 

על אחד הקירות בחלל משורטטים פסים כתרשים ססמוגרפי, כמו באימון של כתיבה תמה, בניסיון ליצור קו אופק "נכון" ומאוזן בתוך פני השטח המפרידים בין אדמה לשמיים. בפעולת הציור האופקית נוצרות נזילות שמנכיחות את המתח בין חומר לרוח הדברים ונקשרות גם לכוח הכבידה הפועל באזורים נוספים בחלל. 

"להתראות מילים",  הוא משפט פרידה משפה ומסמלי תרבות והזמנה לשיח אחר .

------------------------------------------

רותם מנור, נולדה ב- 1984 בחיפה, חיה ויוצרת בתל אביב. 
אמנית רב תחומית, עוסקת במיצב, צילום וציור. 
בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל 2011.
לומדת בתכנית התואר השני באמנות, MFA, באוניברסיטת חיפה.
לצד העשייה האמנותית, עוסקת ברסטורציה של ציורי קיר מראשית המאה ה-20  
במסגרת סטודיו תכלת. 

תודות: שי פרקש, אלי שאלתיאל, טניה סמירנובה, קטורה מנור, בן בוכנבכר, יערה עוזרי, איל זקין,   
אבא ואמא היקרים

--------------------------------------------------

בראשית היה קו אופק
היו למעשה אינסוף קווים של אופק
ולא היה אדם כלל.

דבר אינו יחסי
מה שקיים ישנו
ואין לו שם כלל.

להתראות מילים!
בראשית היה העולם
ורק לאחר מכן נבראתן.

מעכשיו אני מדברת
רק
עם קווי אופק

רותם מנור

יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

נועם עומר / מתחת לכר

פתיחה:      07.11.14   נעילה:     01.12.14

מתחת לכר
פרופסור חיים עומר

התמונה "מתחת לכר", משקפת את חווייתו של נועם עומר, שקיומו (או קיומנו) עומד על קרום דק, שמתחתיו נפרסות מערות, מנהרות, חורבות ומפולות. חוויה זו זכתה להד רב בעת המלחמה האחרונה: התמונה "מתחת לכר", פורסמה בפייסבוק וגררה שובל ארוך של תגובות: דבר המעיד כי חרדתו של נועם הפכה למנת חלקם של רבים מאד מאתנו. הרישום, שנראה כה קשור לאירועי המלחמה, צויר כשנה לפניה. חזון האימים נתגלה כנבואי. 
אכן העולם שמתחת לכר רוחש בדימויים מערערים ומאיימים, אך לא רק בהם. לצד גלריה של דמויות החיות בחרדה קיומית תמידית, נרקמים שם גם יסודות לחוויה ולמציאות אחרת. מן המפורסמות היא שהחרדה בפני הלא-נודע היא אחד המקורות המרכזיים של האמונה הדתית. נועם עומר הוא לא אדם בעל אמונה דתית במובן הרגיל של המילה, אבל זה לא אומר שאין לו אלים. אולי דווקא היעדר האמונה המגובשת מביאה לכך שדמויות על טבעיות נרקמות והולכות מתחת לכר, תוך כדי הושטת יד לדימויים דתיים על זמניים. שתי התמונות הגדולות בתערוכה זו "פיאטה", ו"הבשורה" מדגימות תהליך זה. "הפיאטה" איננה מציגה את מריה עם ישו, אלא שני פלשתינאים נושאים חבר פצוע בעת הפגנה, והבשורה" היא וריאציה אבסורדית על הנושא הקלאסי של התגלות המלאך למריה.
מתחת לכר נבנים ונחרבים עולמות. סדרה של רישומי פחם מציגה אדם מול מבנה, כחלק ממבנה, כקישוט למבנה, כקומנטר למבנה, או כאח ורע למבנה. המפגש בין אדם למבנה יוצר מיזוג, בו האדם הופך למונומנט, המבנה לאנושי, או שניהם ביחד. הקירוב אדם-מבנה והדיאלוג החזותי עם תולדות האדריכלות (רבים מן המבנים הם יצירות מוכרות או מייצגים סגנונות אדריכליים מוכרים) הם המכנה המשותף של סדרת חזיונות זו. 

שישי ראשון דיאלוג, סדרת תערוכות לאמנים צעירים – 2014
נועם עומר - מתחת לכר 

בתערוכה "מתחת לכר", מציג נועם עומר ציורים ורישומים בדיו, פחם סינטטי ואקריליק.
עומר מעלה את גרסתו לדימויים קלאסיים, כמו "הפיאטה", "הבשורה", "ונוס" ו"משה", ומשתמש כהשראה בתצלומים של דיאן ארבוז ורוג'ר בלאן, שני צלמים אשר מתבוננים בחלש ובסבלו של האחר. 
הקו הציורי הרוטט שנוקט בו עומר, כולא בתוכו אינפורמציה של תנועה ומכיל עולם רגשי עמוס ומפורט. בציוריו הוא מפגיש דמויות מיתיות עם יצורי כלאיים מדומיינים, בעלי חיים וארכיטקטורה, כולו קשוב לציירים הנערצים עליו כמו אביבה אורי, משה קופרמן, שטרייכמן, משה גרשוני, "אלו שמציירים באופן ישיר ולא מביעים רעיון יבש. גם אני מנסה להשיג אמוציה בציור. אפשר לומר שרעיון יפה ויזואלית מקבץ בתוכו קומפוזיציה, הרמוניה, הבעה, מקצב. אני שואף לשלמות". 





ליווי ואוצרות - איילת השחר כהן, בדיאלוג עם פרופסור חיים עומר


נועם עומר  נולד בישראל,  חי ויוצר בהוד השרון. התחיל לצייר בעקבות משבר אישי עמוק, שהביא אותו לקיפאון מוחלט במסלול חייו למשך שנים. האמנות עבורו היא הכרח קיומי של ממש, ובמילותיו : "ברור שאין לי ברירה אלא להיות אמן, הלא אני לא מסוגל לעשות שום דבר אחר". מאז התחיל במסלול זה, הוא מקדיש כשבע שעות ביום לעשייה האמנותית כאשר הוא מודד את עצמו עם סטופר. בשל קשייו ביצירת קשר, אביו - פרופסור חיים עומר, מקדם אותו מול עולם האמנות. את הסיפור של התהוות שיתוף הפעולה ביניהם ניתן לקרוא בכתבה : "דון קישוט וסנצ'ו פנצה: דרכו של נועם אל האמנות ודרכי שלי להיות נושא כליו".  

נועם עומר למד במדרשה לאמנות בבית ברל והציג בתערוכות רבות , ביניהן במוזיאון ינקו-דאדא,  במוזיאון ארץ ישראל, במוזיאון הקולוונבורג בגרמניה, במוזיאון של ד"ר גיסלין בבלגיה, בגלריית המדרשה, בגלריית הקיבוץ בתל אביב, בבית האמנים על שם זריצקי בתל אביב, בגלריה טובה אוסמן, בגלריית קיימא ועוד.   

ביום חמישי, 13.11.2014 בשעה 19:00 יתקיים שיח גלריה בתערוכה בהשתתפות האמן נועם עומר ופרופסור חיים עומר.