יום רביעי, 31 ביולי 2013

שישי ראשון אחרי - תערוכה קבוצתית

שישי ראשון: שולחנות הכיבוד בפתיחה ותפקידה של האוצרת

בקטלוג הקודם שהראה עבודות מתוך תערוכות שישי ראשון 2010-2009, כתבתי שאני רואה את חלל התצוגה כמתחם זמני וסטרילי להצגת חומרים מתחלפים. זו הייתה תפיסתי. לאחר ארבע שנים שבהן אני מלווה יוצרים צעירים ואוצרת תערוכות בחלל הזה, אני מפענחת אותו אחרת, ומדמה אותו ללב הממוקם במרכז המוזיאון ופועם תריסר פעמים במהלך שנה. הפעימות השונות זו מזו חוברות למרחב נוכח של אמנות צעירה.
דמיינתי לעצמי צופה המגיע אחת לחודש למוזיאון וצובר את תודעת החלל. כך רציתי להאמין. אבל המציאות היא אחרת – אני היא זו הצופה בכל התערוכות, והקהל מתחלף לו.
במהלך השנתיים האחרונות נכחתי ב-24 פתיחות, וכמעט שלא הכרתי את האנשים שהגיעו. שולחנות הכיבוד בשישי בצהריים היו נפלאים ונבדלים זה מזה: אגוזים כבושים מפלורנטין, בורקס מדימונה, כריכים ממצפה רימון, עוגות גזר מהצפון, תותים ושמפניה מהמרכז, בייגלה ולבנה מירושלים, קורנפלקס בחלב מרמת גן, נקניקים ויין מחיפה, ויסקי וברנדי מתל אביב. צילמתי את השולחנות כי תפקידה של אוצרת שאינה יודעת לעשות מינגלינג בפתיחות הוא לנשנש ולהתבונן, ובעיקר לשמוח בשביל האמן. בכל זאת, תערוכה מוזיאלית עם הרבה תקוות.
"זה חלק מהדרך", אני שומעת את עצמי מעודדת אמן מאוכזב שחשב שהתערוכה תשנה את חייו. "תעבוד בתערוכה ותקבע עם אנשים", אני מציעה לאמן אחר שלא קיבל את יחסי הציבור שהאמין שהוא זכאי להם. "לא תבקרי בחלל כשהתערוכה מתרחשת?", אני שואלת את האמנית שמתכוונת לטוס לחו"ל מיד לאחר הפתיחה.
אמן אחד מציג אותי בפני הוריו, וזה יוצא דופן. "זאת האוצרת," הוא אומר, ואני מרגישה אחריות עצומה. פעם קיבלתי זר של קלות (שזה פרח מרגש במיוחד למי שנולדה בשנות השישים של המאה הקודמת), ובפתיחת תערוכה במאי 2012 נישקו אותי משני הצדדים. פעם קרה שהאמן התחבא במוזיאון ואני קיבלתי את האורחים שלו במקומו. פעם עמדתי בצד ולאורך הפתיחה כולה איש לא דיבר איתי, גם לא האמן. זו הייתה חתיכת חוויה. בפתיחה אחת עמדו אנשים מחוץ לחלל ולא נכנסו אליו. בפתיחה אחרת האמן כינס את האנשים אל תוך החלל ודיבר על העבודות. ופעם אחת חזיתי באמן שהסביר באריכות את התערוכה שלו לקרובת משפחה אף על פי שבקהל עמדו גלריסט ואוצרת ראשית של חלל ציבורי אחר. זה היה יפה. הרי אמנות עכשווית אינה נגישה לקהל רחב; אנשים רוצים להבין, ורבים לא מבינים גם אחרי ההסבר שמגיע להם ללא כל ספק, הם הרי מגיעים על כיסאות גלגלים, נשענים על מקלות, טסים מחו"ל, באים מרחוק ומכבדים את המעמד בלבושם. ואני מדברת על האורחים הבאמת-חשובים של הפתיחה. אלה שאוהבים את האמן.
פעמיים שמעתי שמרכלים על האוצרת, ושמחתי שאני שומרת על האנונימיות שלי ובוחרת לעמוד בצד. ואמנם, הבמה מיועדת לאמנים, ואחורי הקלעים לאוצרת. כך אני מאמינה, ומקדישה את רוב הזמן לליווי האמן בדרכו.
ליווי של אמנים צעירים עניינו בעיקר תיווך, הכוונה והעצמה, והוא שונה מאמן לאמן ומתערוכה לתערוכה. תוצאות הליווי מתממשות בפעולת האוצרות בחלל, שאותה אני רואה כפרי של דיאלוג.
איילת השחר כהן
אוגוסט 2013

בשנת 2013 מוצגת במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית תערוכה קבוצתית של 24 אמנים, שנה ושנתיים לאחר שהציגו תערוכות יחיד בחלל "שישי ראשון". הקטלוג מציע התבוננות על העבודות שהוצגו ב-2011 וב-2012, ומייצר גם הקשרים לעבודות חדשות.








עיינו בקטלוג התערוכה :

יום שלישי, 23 ביולי 2013

מיכל טוביאס / הפוליטיקה של הטיח

פתיחה: 02.08.2013 נעילה: 02.09.2013

מיכל טוביאס מתבוננת בקירות הגלריות הוותיקות בתל-אביב, ומצלמת אותם בין פירוק של תערוכה אחת לתלייה של תערוכה אחרת. בתצלומיה עקבות חרוטים שתוקנו שוב ושוב ועדויות לתערוכות קודמות ; שאריות חלודה מתערוכה של יעקב דורצ'ין, ברגים ודיבלים של יוסף קריספל, קיר קלוף לאחר תערוכה של פסח סלבוסקי, שרידי  צבע מתערוכה של סיגלית לנדאו ועוד.
פעולת הצילום בחללי התצוגה המסחריים, תלוית זמן ומואצת. מיכל משתמשת בתאורה הקיימת באותו רגע בחללים ומקבלת זמן קצוב לצילום 
הזמן שבין הורדת תערוכה לתלייתה של אחרת, נתפש בעיני כמרווח קסום, שקט ואיזוטרי. הקירות חושפים את המחזוריות של תליית תערוכות בחלל הלבן  ומגלים עקבות חסרי משמעות המצויים מאחורי רגעים בעלי משמעות בשדה האמנות המקומי
את התצלומים שצולמו בגלריות ג'ולי אם, גורדון, גבעון, שלוש, זומר, דביר, ונגה, בוחרת טוביאס להדפיס באופן מונוכרומטי עם נאמנות לטמפרטורת האור הישיר, ולהציג  אותם בחלל "שישי ראשון" במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן

איילת השחר כהן, אוגוסט 2013

מיכל טוביאס, נולדה 1985, חיה ועובדת בתל אביב
בוגרת המחלקה לצילום בבית הספר "מוסררה", ירושלים
הציגה בתערוכות קבוצתיות בארץ. בין השאר; "פוטו תל אביב 2013- יריד לצילום ישראלי עכשווי", ת"א, "מתהלך" ,גלריית המנהרה, חיפה 2012 , " בטן הלוויתן" , הקונטיינר, ת"א , 2013. אצרה תערוכות רב תחומיות המשלבות מחול, פרפורמנס ואמנות פלסטית בחללים אלטרנטיביים בירושלים ובתל אביב

זכתה בפרס הצטיינות מטעם ראש עיריית ירושלים, על פרויקט גמר במחלקה לצילום, בית הספר "מוסררה", ירושלים, 2012

ראיון עם מיכל ברדיו הבין תחומי :





  

דימויים מהתערוכה :





יום שלישי, 2 ביולי 2013

קרן זלץ \ Iris


פתיחת תערוכה ביום שישי 5.7.2013 בשעה 12:00

מאיזה חומר עשויים הפחדים שלנו?

בתערוכתה - Iris ,עוסקת קרן זלץ ביחסים חברתיים המשתקפים דרך ייצוגים המוכרים לנו כצופים וכצרכני מדיה, אותם היא מתווכת באמצעות טכנולוגיה ויוצרת התערבות בגבול שבין מציאות לבדיה.
הדימויים בתערוכה לקוחים מתוך סרטים המתעדים ניסויים בכלי נשק, סרטוני תעמולה שהופצו לציבור האמריקאי בתקופת המלחמה הקרה , סרטי מדע בדיוני הוליוודיים וגם מתוך חומרים מסווגים שהותרו לפרסום באינטרנט בשנה האחרונה.
החומרים שמנכסת זלץ, עוברים תהליך של בידוד ועריכה. השימוש בחיתוך ובלכידת פריימים מתוך רצף קונטקסטואלי וחיבורם באמצעות מונטאז', הן פעולות אמנותית מוכרות. בהקשר לעבודה זו, הן מעלות שאלה בנוגע לקיומה של אוטוריטה או אמת אחת ומציעות מצב של מציאות מפוצלת.
הצבת החלל במוזיאון מדמה חדר בקרה. חדר השליטה\בקרה, העשוי כתפאורת Home Made, ומזכיר סרטי מדע בדיוני משנות ה-50, מרחיק את הצופה אל זכרון של דימוי ובו זמנית מחבר אותו אל הווה ועתיד אפוקליפטים.
התרחיש שנתפר על גבי המסכים בחלל, מעלה תחושה לא נוחה: אנחנו חלק מניסוי ומישהו צופה בנו. המידע מוסתר ומוצפן והדימוי שהוטבע בנו ומוכר לנו, אולי לא היה ולא נברא מעולם. אנחנו מכירים את מה שכבר קרה ונדמה גם שאת העשוי להתרחש.
"הדימויים שאני מציגה בתערוכה (פטריית העשן לאחר הפצצה, חללית המרחפת מעל לבניינים וכלי הטייס המרוסק על הקרקע), מתחברים במקום של הפנטזיה הפרנואידית המתרחשת תמיד במקום אחר, רחוק מאתנו. מערכת היחסים שלנו עם אותה פנטזיה חוצה את גבולות הדימוי ואת החיץ בין אפקט של סרט וקטע חדשותי. ההפרדה מנסה לשמר חלוקה או סדר מיתי המשרתים כוח כלשהו. מראית-העין של 'האפקט' מספקת לנו את הדבר הממשי, וזאת על-מנת שנוכל להמשיך לתפוס את הממשי עצמו כחזיון-רפאים "

אוצרת מלווה: איילת השחר כהן


קרן זלץ, נולדה 1981, חיה ועובדת ברמת-גן. סיימה תואר ראשון בבית הספר לאמנות "המדרשה" ( 2008) \ השתתפה בתכנית שהות-אמן בגרמניה בשנת 2011 \ מסיימת את התואר השני בתכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב (2013) \ הציגה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.



סרטון מהתערוכה :