יום שבת, 2 בפברואר 2013

רועי בושי - Shoot Yourself Hotties

פתיחה: 08.02.13    נעילה: 25.2.13


רועי בושי
Shoot Yourself Hotties 

תערוכתו של רועי בושי המורכבת ממאות תצלומי מסך של סמארטפון, נשענת על מחקר ויזואלי \ סוציולוגי, שנעשה בתוך ארכיב עצום של תצלומים המתקיים בתוך האפליקציה "אינסטגראם". 

בושי מנכס תצלומים מתוך אלבומי תמונות אישיים, ומייצר אוספי תצלומים הממוינים ברשת על פי סטנדרטים. ליקוט התמונות הבודדות מהאלבומים השונים, עקירתן מהרצף האישי שבו מוקמו תחילה והצמדתן-מחדש לתמונות זרות הדומות להן, מפקיע את הרגע הצילום הפרטי ואתו את אשליית הפרטיות של הצילום, כלומר את המחשבה שהתצלומים שלנו הם באמת "שלנו", שצילמנו אותם מרצוננו החופשי ושאנחנו בחרנו מה ואיך לצלם.
הדימויים המוצגים נעים בין האישי והציבורי. נראים בהם לעיתים סצנות של אנשים לבדם בחלל פרטי או אינטימי, כגון חדר השינה או באמבטיה. אך מראש תצלומים אלו אינם מיועדים לצריכה פרטית, שכן הם מועלים לרשת וחשופים למבטם של כל ה"חברים", או ה"עוקבים" (Followers) . בנוסף, אל חלק נכבד מהתמונות ניתן להגיע בעזרת "תגיות" (hash tag) המצורפות לתצלומים בידי המשתמשים ופותחות אותם למבטים ציבוריים יותר, אנונימיים יותר, מאשר של ה"חברים".  
בושי בוחן בעיקר תצלומים של נשים שנעשו בידי נשים עצמן, כך שלא ניתן לפתור אותם בקלות כתוצרים ישירים של מבט גברי מחפצן. בהיסטוריה של הצילום תצלומי נשים זכו לניתוח מיוחד, בשל החיפצון הכפול שהם מייצרים. חיפצון, במשמעות הפיכת הנשים לחפץ (אובייקט) הנתון למבט הגברי: " אם נשים כבר חופצנו על-ידי המבט הגברי, ואם אובייקטיביזציה היא בכל מקרה מה שעושה הצילום, הרי שהדימוי המצולם של נשים הוא אובייקטיביזציה כפולה" , שהרי התצלום הוא בעצמו אובייקט.

תמונות אלו מדגימות אולי את הפנמת אותו מבט גברי והפעלה עצמית שלו בידי אותן נשים. 
המחוות המיניות, הדגשת הגוף, הביגוד המינימלי שמאפיין תמונות רבות, מוכיחים את דברי ג'ון ברגר:
"גברים מביטים בנשים. נשים מביטות בעצמן מובטות. זה מה שקובע לא רק את מרבית היחסים בין גברים ונשים אלא גם את היחס של נשים לעצמן. הסוקר הפנימי באישה הוא גבר: הנסקר הוא אישה. כך היא הופכת את עצמה לאובייקט – ובעיקר אובייקט לחזות בו: מַרְאֶה".

"העבודה מעלה בעיני שאלות מהותיות הנוגעות לתחום הצילום והאמנות. של מי התמונות האלו? האם הצגתן היא הפרה של זכויות יוצרים? גניבת רכוש? האם יש היגיון בהכלת ההיגיון של בעלות וזכויות יוצרים על תצלומים (שעתוקים טכניים) בכלל, ועל תצלומים דיגיטאליים ווירטואליים בפרט? באיזה מובן צלמים הם "יוצרים" והתצלומים שלהם "יצירות"? האם תצלומים אלו הם סוג של צילום דוקומנטרי? אם כן, מהו הדבר אותו הם מתעדים? את שברירי הרגעים הפרטיים שהתרחשו מול אלפי המצלמות, או את העובדה שאנשים משתמשים במצלמה באופן מתובנת, כמו מוכן מראש?"

נקודת המבט של בושי אינה מבקשת להעלות על נס את היופי והמקוריות של הצלם החובב, לחגוג את השכלול של הפילטרים הדיגיטאליים, או להתענג על הגיוון הרב שמצלמת הטלפון פותחת בפנינו. נקודת המבט שלו פסימית יותר ומבקשת להצביע על הסטנדרטיזציה של הצילום ועל המקום בו הריבוי הופך לאחידות והצופים הופכים לעוקבים. 

שם התערוכה "Shoot yourself hotties" הוא שם של משתמש באפליקציה אליו שלחו נשים פורטרטים של עצמן כדי לזכות דרכו ביותר חשיפה, "לייקים" ו"עוקבים". 


ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן, פברואר 2013


ראיון עם רועי בושי:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה